ניו קופל (ניהול ציים) בע"מ ואח' נ' פרידמן

פסק דין

תביעה זו עניינה בתאונת דרכים שארעה ביום 26.1.07 בעיר רחובות, בין רכב התובעת לרכב הנתבע (להלן: "התאונה").

לגרסת התובעות, כפי שהעיד מר סטרקין אלכסנדר אשר נהג ברכב התובעת (להלן: "נהג התובעת"), רכב הנתבע אשר נסע לפניו לאט, החל לפנות שמאלה בהצטלבות רחובות, כשלפתע עצר את רכבו באופן מקביל לדרך שבה הוא נסע. נהג התובעת המשיך בנסיעתו ישר, חלף על פני הנתבע מימינו, אז רכב הנתבע סטה ימינה והתנגש בו בצידו האחורי שמאלי.

התובעות הגישו חוות דעת שמאי ותמונות מהן עולה כי הרכב ניזוק בצידו האחורי שמאלי. עוד הגישו התובעות דו"ח תאונה המפרט את פרטי האירוע.

לגרסת הנתבע, טרם פנייתו שמאלה, הוא עצר את רכבו עצירה מוחלטת כשהוא במצב מאוזן, על מנת לבחון אם מערבל בטון חוסם את דרכו. כשהבחין במערבל הבטון, המשיך ישר, אך נהג התובעת אשר עקף אותו מימין פגע ברכבו בצידו הקדמי ימני, שכן לא היה מקום בחלק זה של הכביש לשני כלי רכב לעבור.

הנתבע הגיש תמונות של מקום התאונה.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים המצורפים להם ובמסמכים אשר הוגשו במהלך הדיון, ולאחר ששמעתי את נהגי כלי הרכב, לא מצאתי להעדיף את גרסת נהג התובעות על פני גרסת הנתבע.

סעיף 47 (א) לתקנות התעבורה, תשכ"א- 1961 (להלן: "תקנות התעבורה") מורה כי נוהג רכב לא יעקוף בכביש רכב אחר, בין שהוא באותו נתיב נסיעה ובין אם לאו, אלא מצידו השמאלי. סעיף 47 (ב)(1) קובע כי נוהג רכב רשאי לעבור על פני רכב אחר מצידו הימני במקרה בו נוהג הרכב האחר נמצא בנתיב לפניה שמאלה בלבד או מתכוון לפנות שמאלה ואותת על כך. לטענת הנתבע בכביש בו אירעה התאונה אין שני נתיבים, ונהג התובעת לא חלק על כך, לפיכך נהג התובעת לא היה רשאי לעקוף את הנתבע מצד ימין.

לא מצאתי לקבל את גרסתו של נהג התובעת בבית המשפט כי הנתבע כבר החל בפניה שמאלה ולאחר שהחל לפנות סטה ימינה. זאת, משום שנהג התובעת תיאר את התרחשות התאונה באופן שונה מהאופן בו היא תוארה בדו"ח התאונה שצורף לכתב התביעה. בנוסף, עדותו של הנתבע הייתה מהימנה עליי, הן בשל אופן עדותו והן בשל כך שהיא נתמכה בתמונות שהציג ואף בדברים שנמסרו על ידי נהג התובעת בדו"ח התאונה שצורף לכתב התביעה, כפי שיפורט להלן.

לדברי הנתבע, הוא גר באזור בו התרחשה התאונה, על כן הוא מודע לאפשרות קיומו של מערבל בטון משום שיש שם אתר בנייה. משכך, הוא החליט לחכות ולראות בזווית העין אם מצוי בכביש אליו הוא מבקש לפנות מערבל בטון אשר חוסם את הדרך, תוך שהוא עומד מאוזן בכביש ובטרם החל בפנייה שמאלה.

גרסתו של הנתבע כי לא החל בפניה שמאלה אלא עמד לפני הפנייה, נתמכת בדו"ח התאונה שצורף לכתב התביעה בו נרשם במקום שנועד לתיאור התאונה כי "צד ג' עמד לפנות שמאלה כשראה שלא ניתן לפנות (כי הדרך הייתה חסומה) סטה עם רכבו ימינה", ולא כי החל כבר לפנות שמאלה כטענת נהג התובעת בבית המשפט.

בנוסף, אף מהתמונות אשר הציג הנתבע לא עולה כי לא ניתן לראות את קיומו של מערבל בטון, גם לפני כניסה לצומת, והתובעת לא הוכיחה אחרת בעניין זה. לעניין זה אציין עוד כי אף אם הייתה מצליחה התובעת להוכיח כי הנתבע נכנס לתוך הצומת, סעיף 47(ב)(ה)(4) לתקנות התעבורה קובע כי נוהג רכב לא יעקוף, לא ינסה לעקוף ולא יסיט את רכבו שמאלה או ימינה כדי לעקוף רכב אם הוא עובר בתוך צומת, או אינו משלים את העקיפה לפני הגיעו לצומת, כך שבכל מקרה נהג התובעת לא היה צריך לבצע עקיפה בתוך הצומת.

לאור כל האמור, לא מצאתי כי התובעות עמדו בנטל המוטל עליהן להוכיח את תביעתן. לפיכך דין התביעה להידחות. התובעות ישלמו לנתבע הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 1,000 ₪.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים

ניתן היום, ג' טבת תשע"ב, 29 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: